״פיגוע בקטמנדו״ (יומן מסע פרק - 3)

טאמל - קטמנדו, נפאל.

לא היה שום דבר מיוחד בערב הזה. שעתיים לפני, כשחזרנו מקניות אצל ׳קרמבו׳ לקראת הטרק, התחיל מונסון חזק. הרחובות התמלאו במים, בקצב רצחני שלא היה מבייש שום ענן. מסתבר שעננים במזרח התיכון היו יכולים לעבור כאן קורס מקצועי בעניין, אבל הטיסה יקרה מידי. ברחנו לנו עם כל הציוד אל תוך בניין בצידי הדרך. תכלס׳, כשהשמים עצבניים באזור הזה, גם ציוד של טרק לא יכול לעזור. איזה אנגלי מוזר עבר ומלמל משהו על בירה, את המילים עצמם לא הבנתי, אבל המשמעות הייתה פשוטה. הגעתי באותו הרגע ל׳נירוונה׳. דילגנו ב׳מסירות נפש׳ לעבר בר קרוב. שתינו בירה, כשברקע מתנגן שיר של זמר משנות השבעים, שטוען ש״אלוהים הוא מעולה, הבירה טובה, ואנשים משוגעים״. מה שנכון - נכון, אנשים משוגעים והבירה טובה. ומי שחושב אחרת משוגע.

עבר זמן, נגמרה הבירה, ונשארו ברחוב רק צלקות רטובות שהותיר הגשם. הגיע הזמן להמשיך הלאה.

נוטפים, אולי אפילו טיפה שיכורים, הגענו בשלום אל ה׳גסט האוס׳. נרגענו משהו, ואז נזכרנו שאנחנו רעבים, אני בגלל שקשה לגבר לעשות קניות עם נשים, והיא בגלל שקשה לנשים לעשות קניות עם גבר קמצן. שום דבר מיוחד. (הרגתי יתוש)

כשאתה בארץ ותוקפת אותך הרגשת רעב, בדרך כלל תלך ותכין משהו לאכול, או שפשוט תתפוס סטקייה על אם הדרך ותאכל. כאן הכל אחרת. כאן יש בית חב״ד. הרבה מהחבר׳ה באים ׳לשבת׳, לאכול ארוחה, או סתם לקרוא ספר, סוג של קיבוץ. כאן תוכל לקבל המלצות על טיולים, מסעדות, מחירים, ואפילו איפה כדאי להסתובב, כי ׳אין שם הרבה ישראלים׳. הרב של המקום - חזקי, בחור כארז, רץ מפה לשם במטרה אחת לדאוג למפעל הגדול הזה, לדאוג לכולנו. מצאתי את עצמי יושב שעות בשיחה איתו, פשוט איש יודע ספר, ומרתק. לא תשמע כאן הטפות מוזרות כמו שתשמע בהודו, שהרבי הוא המשיח, גם לא תשמע הטפה לדת, אך בלי ספק, אם תקשיב, תצליח לשמוע כאן הרבה, ובצורה עניינית על הדת, שמונה אחוז אחד מתוך אלף בעולם.

אכלנו, שתינו, וישבנו להקשיב להרצאה על המסורת היהודית. שום דבר מיוחד. (הרגתי יתוש)

תוך כדי דיבורים על אברהם אבינו ועל תרח, תוך כדי שיטוט אינסופי במרחבי ההיסטוריה התנ״כית נשמע ׳פיצוץ אדיר׳. הישראלים שהיו במקום קפצו מיד, ויכולת לראות מתוך גלגולי העינים את שעבר להם בראש. שמע של פיצוץ עז מזכיר לאיש הישראלי מיד ׳פיגוע׳. הזכרון שהם יהודים ולאן שלא ילכו יבואו מפגעים אחריהם טבוע בדמם. אין להם אפשרות לעבור חוויה מתקנת, ככה הם. אנשים הצטופפו במקומותיהם חסרי מנוחה, כמעט חסרי אונים. שוב הייתה הרגשה יותר מתמיד של קשר שלא ניתן להפריד, ככה אנחנו. שום דבר לא רגיל.

עברה לה שעה ארוכה. לחישות שקטות עברו בין האנשים, עד שהחלטנו ללכת ולראות איך נפל דבר. (הרגתי יתוש)

כמה בלוני גז התפוצצו ביחד ליד מסעדה. המקום עלה בלהבות. מי שביקר ב׳טאמל׳ בוודאי יזכור את הרחובות הצרים, ומי שלא, שילך לראות את ׳מאה שערים׳. בתוך הרחובות הללו שעטו עכשיו מכבי אש עתיקי יומין, בנסיון עלוב לכבות את השריפה. שעה לאחר מכן, התפוצץ בלון גז נוסף שהרעיד את המקום הצפוף והרעיד עוד נימה בליבם של התיירים. גדודים של נאפליים הגיעו לחזות במחזה החינם, עד למחרת בצהריים הם עדיין עומדים ומסתכלים על יאושם של מכבי האש לכבות את השריפה. אם הייתי ציני הייתי אומר שלא רק שהם לא הצליחו בתפקידם, אלא אף עזרו לאש. מדינה מוזרה.

הייתי רוצה להיות ׳אש׳ במדינה הזאת, נראה שהיא שולטת כאן על כולם.