״התמכרות״ (יומן מסע פרק 4)

אנאפורנה - הימלאיה, נפאל.

בלי שום ספק היה זה רגע מכונן בחיים העלובים שלי. לו הייתי איזה משורר גדול יכול להיות אפילו שהייתי מתאר את זה כאילו ש׳נפלה עלי בפתאומיות, מנהרה חשוכה עם קרן אור בשני הקצוות׳.

זה כמו שהיית מתאר למישהו לפני מאה שנה שבעוד מאה שנה יוכלו לדבר אחד עם השני באיזה מכשיר קטן, מהודו ועד כוש. או אולי כמו שתגיד למישהו שחי היום שעוד מאה שנה יחזרו למצב שהיה לפני מאה שנה. ובמילים פשוטות יותר, ׳ראיתי את האור׳.

מערבי שיקרא את הנאמר יחשוב שאני שוטה, מי לא רואה בימינו אור? יש כל כך הרבה אור שהשמש כבר מזמן הפסיקה לסנוור. אין לי טענות עליו, הוא מערבי, ׳מסכן׳, לא הייתה לו ברירה אחרת, ככה הוא נולד. תנסה רגע לשאול אותו שאלה, ישר הוא ״מגגל״ ועונה, תנסה להסביר לו תיאוריה ויש הוא יבדוק אם היא מתאימה ל׳מודרנה׳ או שלא, ומי קבע מה מודרני? כמובן שהמודרנה. מערבי מסכן.

אנשים אוהבים להתמכר לדברים, זה נותן להם תחושת שליחות, ממש כמו הדת. אחד מתמכר לסיגריות ומתבכיין בכל פעם שהמחיר עולה, הוא פשוט מרגיש כמו נציג המעשנים. השני מתמכר לסמים קלים ובכל פעם שאיכשהו עולה הנושא, כשאמא קונה ורד לשבת, כשמטיילים במדבר ומרחוק צומח לו עלה סורר, או כשמישהו פולט בטעות לידו את המילה ׳צמח׳ ישר הוא פוצח בהרצאה ארוכה על מעלות העישון, הוא אפילו יטען לקונספירציה רחבת מימדים על מה ולמה המדינה אוסרת לעשן. כשכל צרור המילים הגבוהות יסתיימו תבוא הטענה הדתית, אלוהים ברא קנאביס, לא ככה?! אז ברור שהוא רוצה שנעשן! כל זה אחרי שכבר שנתיים הוא מצהיר בכל מקום שהוא אתאיסט. גם אלו שמכורים לסמים קשים מסבירים כמה זה טוב, ולפי התנועות של הידים נראה שאכן יש להם הסברים נפלאים, כמה חבל שבלי שיניים קשה להבין את הבן אדם, גם כשהוא צעיר מאוד.

׳אני מכור לשירותים׳. ולא, זה לא בגלל הסמים של נפאל, זה גם לא בגלל הגובה שאני נמצא בו עכשיו, עוד כשהייתי עדיין רציונלי לגמרי בישראל, כבר אז נמשכתי לחדר השירותים. היום אני יודע, זה נקרא ׳התמכרות׳.

הכיף הגדול שלי היה בזמן שכולם היו רבים בבית, כשאבא היה צועק על כולם שלא יריבו, ורודף אחריהם בגלל שהם רבו, אז היה הזמן לשבת בשירותים בשקט ולקרוא. רחוק מהזעם ורחוק מפוגרומים פתאומיים. כשהגיע הזמן לישון, (והוא תמיד בא מהר מידי), כשאמא הייתה מכבה בלי רחמים את האור בחדר ומצווה בקול של גנרל רוסי, כולם לישון עכשיו! אז היה הזמן לברוח אל אי המקלט שתמיד עמד מוכן. רחוק מהחושך ורחוק עוד יותר מהשעון.

במשך החיים פיתחתי את השיטה עד לכדי התמכרות מוחלטת, יום בלי ארבע חמש שעות של קריאה בחדר הקטן גרם לנשמה שבי להרגיש חוסר - כאילו לא קיימתי את השליחות. הגעתי למצב שאת ׳הארי פוטר שבע׳ קראתי ביום שהוא יצא ב׳נגלה׳ אחת בשירותים. לי זה הרגיש נורמלי.

החיים זזים, ומה שעשית בתור רווק קשה לעשות כשאתה נשוי. אשתך לא מכבה לך את האור בתשע בערב, ולא צועקת ורצה עם מחבת בידים, אבל מה שכן, אפילו שלא נעים לומר, גם היא צריכה ללכת לשירותים, וכל זה לא הסתדר עם ההתמכרות הקשה. לא עזרו כל מיני הסכמים שעשינו, לא עזרו הבגדים החדשים שקניתי לה וגם לא טבעת היהלום, בסופו של דבר היא עדיין הייתה צריכה ללכת מידי פעם לשירותים, וגם אני. בלאגן גדול.

ניסיתי להתמכר לדברים אחרים בשביל לצאת מההתמכרות הקשה הזאת, ככה לימד אותי פעם אדם חכם, שום דבר. ניסיתי הזיות ומדיטציה, אבל איכשהו כולם הסתיימו בשירותים, העולם שלי נשבר לאט לאט אבל בטוח.

עד שהגעתי למזרח. כאן גיליתי את האור הגדול. הגענו אחרי טיפוס של עשר שעות לגסט האוס קטן, וכל מה שביקשתי הוא שירותים. נכנסתי פנימה וחשכו עיניי, ׳הספר היה חסר מן החדר׳ - האסלה, רק חור שחור קטן באדמה. תתרגל ניסה לעודד אותי חבר כשברחתי החוצה אחרי שלש דקות בפנים, המשפט הזה לא עודד אותי, הוא רק הסביר את המצב.

אחרי עשרה ימים של טיפוס מייגע אני במצב טוב יותר. פעם ביום אני קופץ פנימה, רק בשביל להזכר. אז נכון, אני עדיין שולח מבטי ערגה מזדמנים כשאני עובר ליד הסימון שמורה על שירותים, אולי אפילו נכנס פנימה לראות אם קרה נס ויש אסלה, אבל בתכלס׳, אני נקי. היום אני רק מעשן ג׳ארס.

כשסיימנו היום את המסלול, אחרי שירדנו ביום אחד 1700 מטר, והברכיים של שנינו רעדו כמו עלה נידף, הגענו למסקנה שהכל יחסי, לפעמים גם צריך אסלה רגילה. מדהים איך גם אנחנו וגם איינשטיין הגענו לאותה תוצאה, כל אחד בדרך שלו.

כשנחזור לארץ אני מוכרח להבין את ׳תורת היחסות׳, מעניין לראות איך הוא עלה על הרעיון הזה מבלי להיות במזרח, זה בטוח יתפוס לי כמה חודשים בשירותים.

#תוכן למבוגרים