״גן עדן״ (יומן מסע פרק - 7)

תמיד רציתי לקפוץ פעם אחת אל ׳גן העדן׳ לראות מה קורה שם, לראות אולי לא מתאים לי כל הקטע הזה, ובכלל עדיף גיהנום, אולי. אני חושב שזה לא פייר כל כך להכניס לנו לראש, שגן עדן הוא המקום העדיף. בכל הסיפורים, גן עדן מזכיר בצורה מסויימת את החופים של תאילנד, עצי קוקוס וקופים חמודים שזורקים פירות מלמעלה. הרגילו אותנו לחשוב ששם, בגן עדן, לא צריך לעשות כלום, רק יושבים וכל דבר שרק תרצה יגיע אליך. זה מעצבן, כי גם אלו שסיפרו לנו את כל הסיפורים היפים האלו, לא היו שם מעולם.

אולי זה מעצבן, אולי זה מטריד, אבל בסופו של דבר תמיד ידעתי, שאין דרך לבדוק, אפשר ללכת לשם ולהשאר, אך אי אפשר לקפוץ רגע לגן עדן ולחזור, ה׳מוות הוא לא פיקניק׳. ואולי, מי יודע, אולי על הבטחון החזק הזה, נשענות האגדות.

״גן עדן להמונים״ - בכל דת ובכל קבוצה שתהיה ה״אזור המובטח״ שונה, בהתאם למה שבני אותו מקום מצפים שהוא יהיה.
נקוט שני כללים בידך; א׳. אי אפשר להבטיח גן עדן מלא בבשר לצמחוני, זה פשוט לא יעבוד עליו. ב׳. אל תבטיח לאדם שיש לו כבר משהו את אותו הדבר, בני אדם התרגלו ששם אמור להיות יותר מכאן.

לדוגמה; המוסלמים מאמינים בשבעים בתולות (ערביות או מערביות?!) אי שם למעלה. אני במבט מן הצד הייתי אומר שטמון כאן הרבה, רעיון עם מעוף - לא רק בתולות, אלא גם שבעים. יש בזה שני נתונים שיגרמו לאדם המוסלמי לרצות להגיע לשם. למה לא יותר משבעים? כנראה שאז זה ישמע הזוי מידי, או שפשוט יצא להם בחשבון מתמטי שאין סיכוי שיהיו יותר, והמקסימום הוא שבעים. כך או כך עדיף להם לא לנסות להשתלט על העולם, כי הסטטיסטיקה יכולה להשתנות בהתאם, ובסוף כל אחד יקבל פחות - משוואה פשוטה. מה עם גן העדן של הנשים? אין להם! מעולם לא החשיבו אותן יותר מידי בדת הזאת, הן שם בשביל ללדת עוד גברים, שבסופו של דבר יקבלו גם הם שבעים בתולות. זה הכל.

היהודים לא מאמינים ב׳חומר׳, אם היית מציע אפילו מאה בתולות לאיש יהודי מאמין הוא היה דוחה אותך בשאט נפש, גן עדן הוא מעל התאוות הפשוטות שלנו הוא יענה בפשטות, אין סיכוי שנעלה למעלה ונקבל את מה שיש למטה. גן העדן היהודי מורכב מיחסים של קירבה בין ׳אדם - אלוהים׳, ואלוהים אינו גוף, ממילא הקירבה איננה גופנית אלא משהו מעבר. אם תשאל אדם יהודי האם להוסיף לו ל׳מנת היום׳ בגן העדן גם שבעים בתולות כנראה שהוא היה שמח, אבל התפריט כיום בגן העדן היהודי לא כולל תאוות בשרים. איפה הנשים בכל הסיפור? גם הן זוכות לקירבת אלוהים ממש כמו הגברים, ומסתבר ששם למעלה כשהאנשים יושבים ונהנים מאותה קירבה שאיננו יודעים מהי, אזי יפסיקו לברך שלא עשני אשה, יהיו שם דברים חשובים יותר, כמו איפה חווה ומה עם הנחש ז״ל.

העולם המודרני מנסה שלא להאמין ביישות עליונה, הכל מסתובב סביב עצמו, איך? למה? עד מתי? ממתי? בשביל מה? כל אלו שאלות פילוסופיות של העולם הישן. הן לא אמורות להטריד אותנו. אנחנו כאן בשביל להנות, ולא בשביל לשאול שאלות מוזרות שכאלו, שאלות שכאלו היו ׳הובי׳ מוזר של האנשים בעידן קדום, כשלא היה להם אינטרנט ומכוניות, כשהם לא ידעו עדיין איך באמת להנות.

אחרי כל זה, כשאתאיזם שולט בעולם, עדיין יש בו חוקים. אי אפשר לעשות הכל, אי אפשר להנות איך שאנחנו רוצים, אלא איך שהחברה קבעה שאפשר להנות.
למה? כי החברה קבעה!
למה לא קבעה אחרת? כי היא לא קבעה אחרת!

לכן, אפילו שאיננו מאמינים בשום דבר, כשאנחנו והקופים שווים, (ובכל יום כואב לנו למה האבולוציה בחרה דווקא בנו שנתפתח יותר, ומחמת כך אנחנו שוחטים באכזריות בעלי חיים מסכנים, שלא הספיקו להתפתח עדיין, בשביל שיהפכו גם הם לשוחטי בעלי חיים אחרים) עדיין אנחנו צריכים את המושג המיושן הזה - ׳גן העדן׳. במקום הזה, בגן העדן הפוסט מודרני לא יהיו בהכרח שבעים בתולות, זו הזיה דתית של אנשים בשר ודם, שרוצים עוד בשר והרבה דם. גם לא תהיה קרבת אלוהים, כי הוא איננו.

בגן העדן החדש תהיה אנרכיה קדושה. ׳איש הישר בעיניו יעשה׳. לא עוד חברה שקובעת מה ישר, לא עוד חברה שקובעת מהו טוב. רק מקום שאין בו חוקים, לא בתי משפט ולא שוטרים, לא גנבים ולא רוצחים, לא תהיה בו אפשרות שנקראת סבל.

אני עובר את הגבול בין נפאל להודו, החיילים מחייכים חיוך מזויף ונותנים לי להמשיך. הדרך סביבי מלאה גידולים ירוקים בעלי ניחוח עז. השמש מכה בי בעוצמה מנסה לשבור אותי. ומכיוון שאינני גיבור גדול נשברתי. הלכתי לשבת בסבך הירוק. והנה בין השיחים, כמראה אבן הספיר, עמד לו גן עדן וחיכה בשלווה, רק לי. ככה היה נראה. העלים היפים משכו אותי במין תחושת מערבולת, והריח השרה עלי עננה קלילה. לא היו אלו עלים מפוחדים שסטלן מצוי מגדל בחור נידח כלשהו, אלו עמדו בגאון, מנסים להראות לכל העמים. החזון הגדול, ׳תסמין אחרית הימים.׳

זחלתי על האדמה הלוהטת, מתקרב צעד ועוד, נוגע - לא נוגע, עד שעמדתי לידם. בראשי כבר חלפו ברקי ברקים של מחשבות, איך נעשן את זה, איך נקח את כל זה, ועוד המון מחשבות, שכולם נקשרו אל אותם עלים מופלאים.

את מחשבותי קטע נפאלי משועשע, ׳העונה היא רק בעוד חודשיים, עכשיו זה שום דבר׳ אמר, והמשיך בדרכו מצחקק לעצמו על אותו מערבי שוטה, משאיר אותי רועד מהתרגשות עד כאב.

דבר אחד למדתי;
גם בגן עדן יש ארבע עונות, וגם בגן עדן יש תקופות של יובש.

״לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם״ (קהלת ג׳, א׳)