יום חמישי, 13 ביוני 2013
״יאסוגומבה״ (יומן מסע פרק -6)
מאנאנג - אנאפורנה, נפאל.
הכל היה נראה רגוע מסביב, שום דבר מיוחד. דרכי עפר מצחינות איפשרו לתיירים או לסתם מקומיים לעבור מכפר לכפר. פה ושם עברו נחל או שניים, ששטפו במרוצה על הדרך. לו רק העפת מבט קטן ונתת את העיניים על ההרים שמסביב יכולת לראות סימנים ראשוניים של שלג (לישראלים שבינינו, השלג הינו חומר לבן, שעשוי ממים שקפאו בצורה מסוימת. אומרים שבמתן תורה ירד שלג, אך אין מקור מוסמך לשמועה), כשמתוכם פורצים בשמחה מפלי ענק, בעלי הבעה מאיימת ושלווה כאחת. פשוט מקום רגיל, כזה שכמעט לא ראה טלוויזיה בחייו.
בעולם המודרני אוהבים ללכת לטייל בכאלו מקומות עתיקים, זה נותן לנו הרגשה כאילו אנחנו חכמים מאוד. אנחנו אוהבים לראות איך המקומיים מנסים לבטא משהו באנגלית רצוצה, זה גורם לנוצות הטווס שלנו להזדקר כשנענה להם בנימוס מערבי, שלא הבנו מה הם אמרו. אנחנו אוהבים כשהם שואלים האם הלכנו לקולג׳, זה הופך אותנו לאנשי תרבות, כאלו שכל החיים שלהם שקועים במדע. אפילו שעכשיו בדיוק אנחנו בטיול. גם אל האלילים שלהם יש לנו חיבה לא קטנה, לפעמים נוכל לנסוע במשך ימים, בשביל להגיע לאיזה מקדש רחוק, רק כדי להסתכל בעוד כמה אלוהימים בצורות שונות, ולצחוק כמה פרימיטיביים הם, ואיך בכלל יכול להיות שאלוהימים אחד נראה כמו קוף, ולשני יש ראש של פיל. זה עושה לנו את זה, אי שם עמוק בפנים. בשפה המקצועית השם הוא, ׳הערכה עצמית׳.
העולם המודרני אוהב כסף, והרבה. הוא לא מסתפק במועט, ולא מנסה להחביא את אי הסתפקותו, מכאן הגיע המערב לטעות הגדולה שלו - המחשבה כאילו במזרח לא אוהבים כסף. האמת היא, שחוץ מהסטייה לצפות בזהב את ׳בודהה׳ או סתם ׳וישנו מצוי׳ בכל מיני חורים נידחים בהרים, הם מאוד אוהבים כסף. ובסופו של יום, כשבודהה עשוי מכמה קילו זהב, כל אדם מערבי היה מתחיל לעבוד אותו, ולהקריב לו קורבנות.
יושב בחוץ ומנגן, שום דבר מיוחד. מסביב המולה מזרחית מוכרת, כאילו מישהו מכריח אותם לצעוק ולהרעיש. ניסיתי להתרכז בצלילים ולנסוק כלפי מעלה, אך ללא הצלחה. התבוננתי מסביב, במעין תחינת מאיין יבוא עזרי. עזרי לא בא, אבל התוודעתי אל הדבר המופלא - ה״יאסוגומבה״.
אגדת עם ישנה, שנוצרה לפני חמש שנים מספרת; היה היה פעם נזיר גדול ומרושע. היו לו כוחות עצומים וחזקים, אך הוא בחר להשתמש בהם לרע, היה גונב את הבריות ומלסטמם דבר יום ביומו. האנשים הפשוטים לא יכלו לעשות דבר, וכך חי לו הנזיר חיי פריצות הוללים ולא הוגנים. כל כלב בא יומו, והנזיר החמסן הגיע לנירוונה, ומת (כדרך כל האדם). אולם אחרי שמת ׳אותו האיש׳, ליבו התהפך, וכולו הפך להשתוקקות אדירה לשוב אל ארץ הסבל, ולהחזיר לבני האדם את שגזל מהם. מה עשה? התגלגל בזחל שחי לו ברום הרי ההימלאיה, שם הוא זוחל יום אחרי יום, עד שיום אחד צומחת לו מראשו סוג של פטריה קטנה, ואז הוא מת.
זוהי האגדה. אני אישית מאמין לסיפור, כי גם אני הייתי בוחר, לחזור בתור זחל שיום אחד יוצאת ממנו פטריה, זו הדרך המושלמת ביותר להחזיר לבני האדם את מה שגנבו מהם. חשבתי על זה עשרות פעמים, ואין דרך טובה יותר.
יום יום, עוד לפני שהלילה מתחיל להתבהר, יוצאים אלפי אנשים בטיפוס קשה אל מרומי ההרים, באזורים שבין 3800 מטר ל4500 במטרה אחת, למצוא את היאסוגומבה. אל תטעו לחשוב, לא אכפת להם האם הסיפור על הנזיר נכון או לא, הרי יש עוד אלפי נזירים שהתגלגלו ביתושים ובחרקים מסוגים שונים אי שם למטה, במקומות נמוכים, אז למה לטפס עד שם? כסף! כל פטריה כזאת עולה בטווח מחיר שבין 1000 ל1500 רופי, הוי אומר 15 דולרים אמריקאיים.
וכך זה עובד; מטפסי ההרים עובדים קשה ומחפשים. בסוף היום הם מוכרים את מה שנקטף במחיר נמוך לספסרים. אחרי זה הם יושבים לשתות לשוכרה, ומנסים את כוחם בהימורים, עד שיגיע הזמן לצאת שוב לחפש נזירים בהרים. הספסרים מוכרים במחיר גבוה יותר לכל הערים שמסביב, וכל השאר נמכר לסינים שמייצרים מהנזיר תרופה שנחשבת כמו ׳ויאגרה׳.
השוק הזה מגלגל מליונים, והכל בשקט. גם לאנשים שנראים כאילו אין להם שקל (רופי) יכול להיות שיש, וייתכן גם שיש להם יותר מכל מה שחסכת לטיול. פגשתי נפאלי מסמורטט שאסף ביום אחד 300 נזירים. בשטרות של פרנקלין זה יוצא יותר מ50. (כל שטר הוא מאה דולר)
הפטרייה עצמה מעניינת מאוד מבחינה זואולוגית, בשלב מסוים היא צומחת מתוך ראשו של הזחל, וכתוצאה מכך היא מביאה למותו, אך צורתו נשארת כמו שהייתה. (תמונה)
דרכי שימוש; שים בתוך חלב ותן לו לנוח יומיים, הזחל ישאב את הנוזלים ויתנפח, לעס כפי יכולתך. חזור על הפעולה במשך חודש.
ואני שואל איפה כל שאר הנזירים הרשעים? מה קורה עם כל הרוע שהיה בעולם? מתי כבר תחזרו אלינו ונוכל לאכול אתכם כאוות נפשנו? מתי כבר תתקיים הנבואה ׳איש תחת גפנו ואשה תחת תאנתה׳? מה רצינו? גלגלו את עצמכם לגפנים ותאנות, אנחנו כבר נעשה את פעולת הישיבה!
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
פשש זה ממש מענין לא ידעתי שויאגרה עשויה מנזר הודי עתיק יומין חחח
השבמחקלא הבנתי במה התבטא נזיר בימי קדם אם סופו הוא זחל שמרבה כסף וילדים בעולם...
השבמחקחחח ועוד בזמן שנזיר לא אמור להרבות ילדים כי אסור לו להתחתן
השבמחקדוד, אל דאגה, הוויאגרה המערבית עשויה מכל מיני פוליטיקאים מלאי תככים, רק זו המזרחית עשויה נזירים, כי אין מה לעשות, כל מקום משתמש במה שיש.
השבמחקעמנואל, נזיר מתבטא בזה שהוא נזיר, התוצאות הנלוות בחזרה שלו לעולם הגשמי שלנו לא סותרות דבר.