למה אנשים נאבקים? למה אנשים מוכנים למות בעד רעיון כלשהו? מה קיבץ את כולם ביחד? מה גרם להם לנוע?
- משמעות!
האדם תמיד חיפש משמעות לחיים, הוא לא היה מוכן לחיות ׳סתם בשביל לחיות׳, הייתה ׳חייבת׳ להיות משמעות לחיים שלו, אחרת הם לא היו שווים בעיניו - אחרת למה לא להתאבד.
בעידן המודרני של שנות האלפיים, כשבני האדם תקועים ראשם ורובם בתוך מסכים דקים, כשהחברים הטובים הופכים לאט לאט לווירטואלים יותר ויותר, כשהאדם איננו קיים, אלא אם כן הוא מחובר לאפליקציה שאליה מחוברים עוד אנשים, שאף הם לא היו קיימים בלעדיה.
כשהאנושיות הופכת לרובוטית, ורעיונות הופכים לשפת תכנות, לא נשאר כלום, אין עוד על מה להלחם. הכל התאדה בעידן הממוחשב, ובני האדם נותרו ללא משמעות - ובלי סיבה לחיות.
המאבק האחרון הוא על ׳ליגליזציה של מריחואנה׳, על כפיית השלטונות את אותם מליוני בני אדם, שרוצים לצרוך את אותו עשב שאדם הראשון טעם ממנו, וגילה שהוא בגן עדן.
יכולתי לראות בהופעה שהייתה לפני כמה ימים לזכרו של בוב מארלי, את החבר׳ה רוקדים בהתלהבות לקצב אותם צלילי רגאיי מרדניים. יכולתי לראות את האש בעיניים של החבר׳ה כשהזמר צעק בין שיר לשיר ״לגליזציה עוד השנה!״. יכולתי לראות איך מרחפת לה ״משמעות״ מעל האנשים מלאי החיות, שרגע אחד קודם היו דבוקים בדבק ׳אפוקסי׳ למסך של האייפון.
אני נגד הרעיון שהשלטון מחליט בשרירותיות שאדם לא יכול לעשן עשב כלשהו, אני מודע לכך שאלכוהול מזיק יותר ממריחואנה והוא עדיין חוקי, וגם אני לא רואה הגיון בזה שפרח פשוט עולה מאה שקל לגרם, אבל אין ברירה אחרת:
אסור להפוך את הקנאביס לחוקי!
לגליזציה תהרוס את העולם!
איזו משמעות תהיה לחייהם של אותם מליונים ויותר שבכל פעם שהם מגלגלים ג׳וינט אסור, דמם מתחיל לזרום מהר מהתרגשות? על מה הם ידברו תוך כדי ׳סטלה׳ אם קנאביס יהיה חוקי? מה יגרום להם לא לברוח ישר אל תוך המסך ולהעלם שם לנצח?
אי לגליזציה משמעותו - משמעות, אל תהרסו את הדבר האחרון שמשאיר אתכם חיים. ״המשיכו להאבק בכל הכח בעד ליגליזציה, אך בד בבד הזהרו שהקנאביס לא באמת יהפוך לחוקי״, כי אז כולכם נחשבים מתים!
