יום חמישי, 31 ביולי 2014

"המדריך הפילוסופי לשהיד המתחיל"


׳שהידיזם׳ הינה תורה פילוסופית הגורסת שהעולם הזה, דהיינו העולם במצב הצבירה שלנו כיום, איננו שלם, ויש עולם שמעבר, אי שם מעל העננים, מעל האוזון המפוחם, ומעל הגלקסיות שנאס"א לעולם לא תגיע אליהן.

בעולם ההוא הכל ׳על הכיפאק׳, מותר לשתות אלכוהול, לאכול חזיר, להתחצף להורים, לא צריך להכניס אורחים, רמדאן לוקח רק חמש דקות, בחורות יכולות ללבוש כל מה שרק בא להן, ואפילו אין כבוד המשפחה. פשוט מסיבה אחת גדולה בלי מאבטחים בכניסה.

כי אין על אללה, הוא הכי גדול, הכי חכם, והוא רוצה שנתפרע.

וכאן כל שהידון מתחיל חייב להקשות, אם זה נכון שאללה כזה ׳סחבק׳, בשביל מה הוא יצר את העולם הזה. למה הוא ברא עולם עם כל כך הרבה סבל? עם כל כך הרבה כופרים? ועם כל כך קצת אללה?

שאלה מעולה, השהידיזם מעודד תלמידים לשאול שאלות, כל עוד הם חיים.

תשובה: למרות ש׳ההוא שם למעלה׳ הוא גיבור, וחזק, וחכם, עדיין ישנם דברים שלוקח זמן בשביל ליצור אותם - גן עדן איננו משחק ילדים. גם אללה עצמו לא יכול לבוא ולומר יאאאלה גן ועדן, ו׳פוף׳ יש מאיין ייווצר גן עדן. לאללה אין ג׳יני שקופץ מקופסה ומגשים משאלות, הרי הוא בעצמו יצר את הג׳יני. גן עדן זה בירוקרטיה, ובשביל לקבל אישורים להרחבה צריך להמתין, לא משנה אם אתה בן של אללה או אללה בעצמו. חייבים סדר בעולם.

המוצר שגן העדן מתמחה בו והינו אף המוצר הקשה ביותר לייצור הוא בתולות. קשה להשיג חומרים, חתיכות בשר אדם עולות הרבה כסף, וההדבקה היא תהליך ארוך ומייגע. בממוצע מיוצרות בגן עדן בכל שנה פחות מאלף בתולות, וגם זאת כששקט ב׳עדן׳ ואף אחד לא יורה עליו טילים.

בתחילה כשהיה רק עולם הבא התרחשו בו מלחמות עקובות מדם, מכיוון שעל כל בתולה שנוצרה נוצרו מאה גברים, והמצב הגיע לכך שאנשים רבים טענו שזה בכלל לא גן עדן, וסתם חבל שהם נוצרו. הם טענו ואללה הסכים, אך מה אפשר לעשות שליצור גברים הרבה יותר קל וזול מליצור בתולות.

״אין דבר שאללה לא יכול לעשות״, גם לבעיית ה׳עדן׳ שהייתה בתוך הגן הוא מצא פתרון. פתרון בעייתי, אך פתרון.

הוא ברא עולם חדש, במצב צבירה של ״הזה״, הוא יצר סכינים וחרבות, רובים וטילים, ונתן משימות. כך בינתיים מיוצרות בתולות בגן העדן כשאין שם אף אחד שמפריע, וככה כל אדם יכנס למסיבות לפי כמות המשימות שהוא ביצע. כל אדם יקבל בתולה אחת עד שיגמר המקום בעדן ויקראו לו לצו 8 למצב צבירה ״הזה״, וחוזר חלילה.

לעומת האדם הרגיל שעשה רק משימות פשוטות כמו לצום חודש או לא לשתות יין כל החיים, ישנה משימה אחת שמי שעושה אותה זוכה לחיי נצח (הבא) ומקבל במבצע מיוחד 1 + 71. זהו דבר שלא מובן מאליו בכלל, בחשבון פשוט לוקח לעדן לייצר 72 בתולות משהו כמו חודש.

השהיד מקבל את כל אותן בתולות, בגלל שהוא הסכים לעזוב מאחוריו את כל מה שקיים בעולם ׳הזה׳, ולעבור למצב צבירה ׳גן עדן׳, והכל בשם אללה. זהו המעשה הנעלה ביותר, ועליו מקבלים את השכר הגבוה ביותר.

"לשהיד, כופרים אינם סתם בני אדם, הם התחייבויות של אללה על בתולות".



נ.ב הכותב לא מתחייב שאכן ישנן 72 בתולות, הוא מעולם לא ביקר בגן העדן בשביל לדעת.

יום חמישי, 17 ביולי 2014

״מעלית שירות״

אומרים שיש בדבר הזה שנקרא ילדים משהו יפה, לימדו אותנו ש״ילדים זו שמחה״, והיו אפילו כאלו שהתלוצצו מעט ואמרו ש׳׳שמחה היא ילדים״, ובלעדיהם אין כלום, רק מסך שחור ומרצד, שמשתוקק לקצת חיים - לאיזה ילד או שניים או שבעים.

זה נשמע טוב, אולי אפילו מפתה משהו, עד שאתה פוגש במקרה איזשהו ילד, ומיד רץ לפתוח שוב אינציקלופדיה, בשביל לבדוק מה באמת המשמעות של הערך ״שמחה״.

האמת היא שילדים הם ׳קבוצת חיים׳, שתוקעת במעליות אנשים זקנים. ילדים זה הצרחות שבוקעות תמיד מהבית של השכנים המבוגרים, שאיכשהו תמיד יש להם ילדים. ילדים זה ה׳אורגניזם׳ הזה שמצלצל בפעמון של כל הדלתות בבניין, ובורח מבלי להסתכל אם מישהו בכלל פתח את הדלת. ילדים זו האצבע שלוחצת על כל הכפתורים במעלית, וגורמת לך לעלות שתי קומות ברבע שעה. ילדים זה שם של דג טורף בדרום אמריקה, והכי גרוע (חוץ מאחי הגדול), ילדים זה אלו שחושבים שהמעלית היא שירותים ומשתינים בה, סתם בשביל הכיף, או סתם בשביל להתבסם מהריח, או סתם.

אחד השכנים תלה מודעה מאיימת בזו הלשון ״מי שעושה פיפי במעלית שיזהר, המשטרה חוקרת״. אחד השכנים האחרים תלש אותה. שום דבר, כבר בבוקר שאחרי עמד ריח של שתן חדש וחריף במעלית, ובתכלס׳, בעידן של ׳תג מחיר׳ אין למשטרה זמן להתעסק במשתיני מעליות מצויים.

אצלנו בבניין יש את כל סוגי האנשים, אנשים שיודעים לכתוב, אנשים שיודעים לתלוש, ואנשים ׳׳חכמים׳׳. האיש החכם לא ניסה לבלוש, בשבילו ׳בלש׳ הוא שם של אדם מפורסם מאנגליה. הוא קנה אבקת כביסה ופיזר במעלית. אין אפס, בשעה הראשונה הניחוח המדהים משך קהל מעריץ, אך אחרי שעה, כשהאבקה הפכה לנוזל סמיך, ואדי הכביסה-שתן עלו לכסא הכבוד, היית מעדיף להזרק עם יוסף התנכ״י בבור בלי מים עם נחשים ועקרבים, וחי נפשי, אם לא היה זה השטן שהגיע לביקור וגם נתן פרס נובל.

היה נראה שבימים שלאחר מכן הילד השתין במעלית בכמויות גדולות יותר רק בשביל להעביר את הריח של הכביסה, והשכן? גם הוא לא התייאש, הוא קנה את החבילות שמכילות 20 קילו אבקה, בשביל להעביר את הריח של השתן.

ועכשיו, הם שני בני האדם היחידים שמשתמשים במעלית, הוא להשתין והוא לכבס.

תוך כדי שאני מטפס במדרגות לקומה השביעית הבנתי, דבר אחד יותר גרוע מילדים טפשים - מבוגרים חכמים...

אמרי חכמי המשנה: ״איזהו עשיר השמח בחלקו״... עזבו אתכם מילדים...

(בתמונה למעלה - אחת מהסיבות פעם,שאהבתי להיות ילד. ואחת מהסיבות היום, שאני שונא ילדים).

יום שלישי, 1 ביולי 2014

״דם ואש ושלשה ילדים״


חשוך בחוץ, חשוך בפנים. דמעות של שמש בוכייה שוטפות את הארץ מלאת הקמטים, שוטפות ונספגות באדמה חרושת התלמים שכבר מזמן הפסיקה להצמיח פירות.

כמו צל פורח וכמו פטריות לפני הגשם, כמו דג בלי מים וכמו אדם בתוך המים. הכל דומם, גם קולה של דממה דקה.

קשה לנשום, אך קשה יותר שלא לנשום, אז נושמים, אין ברירה.

קשה לראות, אך קשה יותר לקבור את הראש בחול, אז רואים, אין ברירה.

הלב דופק וזה כואב, אך בלי לב אין כאב, אז הלב דופק, ואין ברירה.

בתוך חתיכות גסות של חושך, כשאי אפשר לראות מאום ורק בכיות תופסות מקום. אי שם בהררי ערפל מלאי שדונים זדוניים שמחוללים בכרמים שגדלים בהם ענבי צלמות. במקום שבו השטן משחק בקוביות ותמיד תמיד מנצח. כשנראה שאין לאן להמשיך כי כבר אין רגליים, והדרך מזמן הסתיימה, ו׳להמשיך׳ הוא רק שם של דג.

דווקא אז, כשהיאוש חזק כל כך, דווקא אז היאוש מסתובב ונותן תקווה, אין לו עוד תכלית אחרת.

יהי זכרכם נזכר וברוך, והלוואי שבזכותכם זכרוננו יהיה ברוך יותר.