לפני שבועיים הלכתי לנוח ב׳חושות׳ שבמדבר סיני. השילוב המנצח שבין ריחות ים משכרים, ענני עשן לא חוקי, יתושים חמומי מוח, חוסר שימוש בפלאפון, וסכנה מצד טרוריסטים למיניהם, הוא מתכון מדויק לפילוסוף המתחיל. עד כדי כך שאחרי דקות מספר אתה כבר מתחיל לשאול את עצמך, איך זה שהבדואי שגר כאן חמישים שנה לא כתב איזה ספר עמוק, ולמה עדיין מעניין אותו השש-בש באותה המידה שעניין אותו השש-בש לפני חמישים שנה.
כשעקיצות היתושים מתגברות וזמזום הזבובים עולה עד כסא הכבוד הכל נשכח, ההתפלספויות מצטמצמות לנקודה העמוקה ביותר בהוויה - השילוש הקדוש: אדם - יתוש - גן עדן.
אספתי כמה תובנות עמוקות, ששינו את חיי. אולי.
1. הדבר היחיד שמנחם אותי ביתושים הוא, שהם יתושים ולא בני אדם.
2. בגן העדן האדם בוחר מתי להעקץ, בגיהינום עוקצים אותו מתוך שינה.
3. בגן העדן עקיצת יתוש מרגישה כמו מסאז, בגיהינום היא מרגישה כמו עקיצה של יתוש.
4. בגן העדן אין יתושים, מצד שני אין גם בני אדם.
5. בגן העדן נהנים מסבל, ובגיהנום סובלים מהנאה.
6. בגן העדן יתושים עוקצים בני אדם, בגהינום בני אדם עוקצים בני אדם.
7. בגן העדן היתושים מעשנים ׳קנאביס׳ במקום לעקוץ.
8. יתושים הם הוכחה לגהינום, אנשים הם הוכחה טובה יותר.
9. ׳דוחה יתושים׳ הוא הוכחה לקיומו של אלוהים, אך יותר מזה הוא הוכחה לקיומם של יתושים.
10. האדם הוא הוכחה שגם זבוב יכול להתקדם בחיים.
11. יתושים בני זמננו טוענים שהיתוש הקדמון היה ברבר ופרימיטיבי.
12. בגהינום יש ״אל אדם״ שיתושים משפריצים על בני האדם.
13. ״יתשת״ היא מחלה, מצד שני גם ״אנשת״ היא מחלה, ולא פחות קשה.
14. כשאדם הראשון אכל מעץ הדעת הוא נתן לכל החיות לטעום, חוץ מהזבוב. והאשה.
