״בלי מילים״

׳תינוקת נרצחה, אתה בטוח׳?

׳כן, בטוח, זאת תינוקת שנרצחה׳!

׳איך הם יכולים לעשות דבר כזה? תינוקת׳?

׳לא יודע, באמת שלא, אבל כן, תינוקת׳!

׳כמה שזה נוראי, מי רוצח תינוקת שעדיין לא הגיעה אפילו לגן׳?

׳אתה צודק, לדעתי אם הם כבר רוצחים שירצחו בן אדם מבוגר, כזה שכבר אכל פיצה בחיים, ששמע ״ביטלס״, אחד כזה שכבר עשה טיול במזרח׳.

׳צריך להציע להם את זה, שיהיו קצת אנושיים׳!

׳צודק, צריך להציע להם, קצת אנושיות לא הזיקה אפעם לאף אדם׳!

השיחה הצינית הזאת לא התקיימה אף פעם ובכל זאת מתקיימת תמיד בתוך תוכנו. התרבות המערבית נחרדת ומזדעזעת כשתינוקת נרצחת אך מקבלת את הרעיון שמבוגר ״זה בסדר״ או פחות נורא. המערב לא מבין שלמרצח זה לא משנה, הקיצוניות האכזרית לא רואה הבדל בין אדם צעיר למבוגר, יש לה מטרה - ״דם״ וגם לצעיר וגם למבוגר יש את אותה התכונה - ״דם״.

כשאדם נרצח זה לא משנה מיהו, צעיר או מבוגר, גבר או אשה, שחור או לבן, טפש או חכם, זהו פשע, ואנחנו אמורים להתחלחל, כי כולנו בני אדם.

יהי זכרה של התינוקת ברוך,
יהי זכרם של כל הנרצחים ברוך,
ויותר מכל, יהי זכרם של החיים ברוך, כי כולנו בני אדם.

״כפרה, אולי תסובב רגע איזה תרנגול״

הייתי אחרי ריצת אימון, נוטף, מזיע, ומלא במרץ. התיישבתי לנוח על איזה ספסל בודד, להסדיר את הנשימה ולעשות לספסל טוב בנשמה לפני יום כיפור. ככה אני עושה בכל שנה לפני ׳כיפור׳ - מוצא מישהו נזקק ועוזר לו מכל הלב, שיהיה לו לבריאות, ובימינו, שכולם שקועים בטלפונים חכמים, למי יש זמן בכלל לאיזה ספסל זקן שזקוק לחברה.

הוא התיישב לידי דקה או שתיים אחריי, מתנשף כאילו מישהו רודף אחריו. יכולתי לשמוע את הלב שלו דופק, משל היה אחוז אמוק. שתקתי, לא רציתי לפגוע לו בזכות הבסיסית ביותר - ׳חופש הנשימה׳.

הייתי באמצע הרהור פילוסופי כלשהו כשהוא המהם, ״כפרות הא״?! הסתכלתי עליו ועל הצד השני של הרחוב שבו אנשים סובבו תרנגולות מעל הראש והמהמתי בחזרה "כן, כפרות״!

ושתקנו.

״אתה יודע מה מעצבן אותי״ הוא אמר פתאום בקול, ״למה דווקא תרנגולות?, מה זאת הגזענות הזאת? אם הם רוצים לסובב על הראש בעלי חיים אז שיסובבו הכל, למה רק תרנגולות?״

שתקתי, הרגשתי שהוא מנסה לומר משהו. שתקתי עוד קצת עד שהרגשתי שגם אני מנסה לומר משהו. ״אז אתה נגד כפרות?״ הפצצתי בחזרה. ״תראה, זה מאוד פשוט״ הוא אמר, ״אתה לא יכול לעשות הבדלים בין בעלי החיים על בסיס גזע, או שאת כולם תסובב על הראש או שתניח לכולם לחיות על האדמה, בסך הכל אנחנו חיים בעידן המודרני, וגזענות זה רע״. ״ומה עם אכילת בעלי חיים?״ שאלתי אותו, מנסה להבין את ה׳מהפכן׳ שבו. ״גם שם אותו הדבר, אם אתה אוכל בשר, אז תאכל הכל, כמוני למשל, תן לי בשר ואני משאיר ממנו עצמות, אבל אם אתה לא אוכל סוסים וכלבים אל תאכל כלום, בשר זה גזענות!״.

שתקתי, דמיינתי איך זה באמת לאכול סוסים, כמו הצרפתים. ניסיתי לדמיין את עצמי אוכל את החתול ברחוב שאוכל את האוכל שלי, קשה, אבל אני לא רוצה להיות גזען.

שני גברים הגיעו בריצה והתנפלו עליו, ״איך נתת לו לברוח?״ אחד מהם שאל, ״עדיין לא עשו עליו כפרות!״. וכך הם התרחקו מהספסל עם התרנגול החכם, מנופפים בו מעל הראש, כאילו הוא סתם עוד איזה תרנגול, כאילו הוא רק עוד ׳פונקציה׳ של כפרה.

תמיד אזכור אותו, ואולי יום אחד אזהה אותו בצלחת ותהיה לי ההזדמנות לומר לו, ״צדקת אח שלי גיבור, אני כבר לא גזען, אני אוכל הכל״, והוא יחייך ויקרוץ לי בחזרה, כפרה עליו.