״יאיר לפיד, דפקת לי את הטיול״

קטמנדו, נפאל.

האמת היא, שכשאתה יושב רגוע באיזו פינה שקטה בנפאל, כנראה שלא מעניין אותך במיוחד מה קורה בארץ. מה גם שהחיים כאן הרבה יותר מעניינים; מתי לאחרונה התהפך בישראל אוטובוס בגלל שהנהג נרדם, והיית לחוץ אולי היה שם מישהו שאתה מכיר? מתי קמתי בשתיים בצהרים וכעסתי על עצמי? כמה פעמים יוצא שבן אדם פוגש מישהו שהוא פגש לפני שבועיים לשתי דקות וכולו מתמלא שמחה אמיתית? ובכלל, כמה פעמים בחיים הרגשנו עשירים ועדיין התמקחנו על שבעים אגורות? לא! כל זה לא קורה בארץ, לכן אני כאן. ולכן מעצבן אותי כל כך הרעיון, שיאיר לפיד הולך לדפוק לי את הטיול.

התכנון היה פשוט, הולכים לטיול ארבעה חודשים, מנסים להנות מהחיים כמה שיותר, לא חושבים על כלום, וחוזרים בלי שקל - להתאבד בכיף. איזה סיום יכול להיות יותר מוצלח מהאקורד הגאוני הזה?! לא! אין סיום יותר מוצלח, עד הרגע. עד שהוא החליט להתעסק עם הקברים.

בעיקרון ההתאבדות היא רעיון ישן שלא סיפרתי עליו לאף אחד - ׳אין הברכה מצויה אלא במה שסמוי מן העין׳. אבל עכשיו הייתי חייב להתקשר הביתה ולברר. אמא התרגשה לדבר איתי אחרי זמן ארוך שלא דיברנו. היא עוד יותר שמחה על הרעיון של ההתאבדות, ואמרה שיש בו המון יצירתיות, ורואים מיד שאני הבן שלה. היא אמרה שאין ספק שהיה כאן תכנון גאוני - קודם לטייל ורק אח״כ להתאבד, כי אחרת לא הייתי מספיק את שניהם. השיחה הייתה נעימה מאוד עד שהיא אמרה ש׳אין מצב שהיא משלמת עלי ארנונה בשביל הקבר׳, זה לא נתון לוויכוח, ׳אתה רוצה להתאבד, תתאבד! אני לא משלמת׳. תכלס׳ אמא סבבה, אבל היא לא מצליחה להבין אותי אף פעם. רק על השיחה הזאת הוצאתי אלף רופי, ששווים ליומיים ארנונה.

התקשרתי לאבא, הוא תמיד יותר זורם עם השטויות שלי, בגלל שאין לו כח לשמוע אותם. אחרי כמה דקות של ברבורים ולחץ הוא אמר, שהוא מוכן לדאוג לי לחצי שנה הראשונה של הארנונה בקבר. ומה אח״כ? שאלתי עצבני משהו, אח״כ תדאג לעצמך, אתה בחור מבוגר, אתה לא הולך ״לחיות״ על חשבוננו הוא סיים וניתק.

אח שלי התקשר אחרי כמה דק׳ כועס נורא, ואמר, שלדעתו אני ממש לא בסדר. ״אנחנו צריכים לדאוג לקברים של המבוגרים, והם צריכים לדאוג לטיטולים שלנו״, ׳אל תערבב את היוצרות׳ הוא אמר בטון שגרם לי לטרוק עליו את הטלפון במרחק כמה אלפי קילומטר ממנו. (התיקון עלה עוד מאה רופה)

אשתי שמעה מהצד את הדיבורים וגם התחילה לעשות ׳קטעים׳. אם זה עולה כסף אני לא מוכנה היא אמרה, ולא הסכימה לשמוע שום הסבר. יש לי הרגשה שכבר בפעם הראשונה שפתחתי את הלב היא פחדה, והכסף הוא רק תירוץ, אבל היא טוענת שלא.

יושב לי באיזו פינה ב׳קטמנדו׳, יושב וחושב. אין לאן לברוח, התוכנית לא תצא לפועל. כמו כולם אני יחזור מהטיול וימשיך בחיים הרגילים שלי, בלי שום לוויה מפוארת, ובלי שום ׳הגשמה עצמית׳. ״יאיר לפיד, דפקת לי את הטיול״.