יום רביעי, 13 במרץ 2013

״מדינת מלשינון״

זמן לבישת צעיפים בעיצומו של קיץ בא לעולם, עת מלחמת איש באחיו ומלחמת אחים בשכנים ובאחי השכנים באה, הגיעה השעה בה כל אדם פוחד מעצמו ומכל מראה שבה יכול הוא לראות את פניו.

עברה מזמן העת שישאל מכיר את מיודעו לשלום כשיזדמנו להם יחדיו, והברת ״להתראות״ אבדה לכשנפרדו, רק דממה מעיקה. הגיעו זמנים שבבית חתנות יאמרו האנשים ״הלוואי בשמחות, ואילו בבית האבל ילחש אדם למשנהו ״בקרוב אצלך״, כשדוק של שמחה לאיד מכסה את עיניו המכוסות למחצה.

הכל התחיל נובל, שחור דשא השכן מתחיל להעיק ולהציק, ואילו אנו בנינו גדר גבוהה ששכננו לא ידע לעולם שגדלים אצלנו גבעולים עבשים של דשא, אבוי לו לעץ פירות שצמח ועבר את גבול הגדר, כי אז יקוצץ מיד באימה וזעם המטגנים להם במחבת הפחד.

השכן שרק אתמול לווינו ממנו חלב כיד המלך וידו הייתה פתוחה ושוחקת, השכן שאמש עוד דפק דלתותינו וביקש הלוואה, ואנחנו לא קימצנו ונתננו בלב חפץ, אותו שכן התקין מנעולים חדשים, ועכשיו יושב ומרעד, עטוף בשמיכה עבה של חורף, וכך גם אנחנו. כל דפיקה הקפיצה את הלב, וסימנים של שבץ נראו בארץ.

עת הלשנת הכל על הכל הציפה את הארץ במין צונמי רצחני, עת הצצה אל מתחת חצאית השכנה. מלחמת אזרחים כוללת, בחסות ממשלה רבת כח.

עת האדם הבודד, עת קריאת ״אם אין הוא לי למה אני לו״ ולילות אפלים של ירח עצוב מלאי בכיות על עולם חדש, עולם בלי חברים ובלי כתף להשען, רק אידיאל אחד גדול, ״להציל את המדינה״ - ״להלשין״. אותה מדינה שהפכה את אזרחיה, חרב כנגד חנית, חבר על חברו וילדים על אבותיהם.

כל עוד מדינה עומדת על רגליה וצווחת בריש גלי, על גבי שלטי חוצות זוהרים סיסמאות אנטי חברתיות. כל זמן שמדינה חפצה בכסף אזרחיה יותר מבהם עצמם, לא נמצא בה תקווה, לא נוכל לראות תחת עצים רעננים ״זאב גר עם כבש״, תם עידן הכבשים, ועכשיו כולם זאביים יותר.

אל תתפלאו איך קבוצה מחרימה קבוצה אחרת ובאותו הזמן אנשי הקבוצה עצמה מחרימים איש את רעהו, כאן כולם נלחמים בכולם.

אל תתפלאו מה לוקח לראשי המדינה זמן רב כל כך להקים ממשלה, וכמה עשן סמיך יכול עוד לצאת משם, אלו אינם נבחרי ציבור אלא רועי זאבים.

אל תתפלאו יותר על כלום, הפליאה שייכת לעולם אחר, עולם טוב יותר.

10 תגובות:

  1. אגואיזם מתודולוגי.

    השבמחק
  2. יאוש גדול צף אצלי מכל מה שקורה פה במדינה!
    מלחמת אחים לא תפתיע אותי כבר...

    השבמחק
  3. מה זה "שכן שאמש-עדיין דפק" ? אם אמש איך עדיין? ואם עדיין היאך אמש?

    אמור מעתה: "שכן שעד אמש דפק"

    השבמחק
    תשובות
    1. "שכן שאמש - עדיין דפק" מה לא מובן?

      מחק
    2. הודיה שלום, המילה "אמש" מציינת את אתמול היינו "עבר", ואילו המילה "עדיין" מציינת את ההווה, לכן אי אפשר לומר "שאמש-עדיין". מובן???

      מחק
    3. שלום אנונימי!
      אכן , המילה "אמש" מציינת עבר ו"עדיין" הווה,
      אך איני מוצאת בכך חוסר אפשרות לאמירת שניהן במשפט אחד.
      ויותר מכך אסתמך על דוגמא מהמקורות שזה הבסיס לדקדוק והגיית השפה העברית.
      בשמות ט"ו : "אז ישיר" לכאורה אז- עבר, ישיר- עתיד.
      אלא, שהמשעמות באה עם חשיבות כלפי שני זמנים, כך שמבחינה דקדוקית אפשרי לומר זאת.
      כמו כן "שכן שאמש- עדיין דפק"- מובן ביותר!
      שאסביר זאת?

      מחק
    4. אם במקורות מצאת את נחמתך חבל שלא עיינת במפרשיהם.
      רש"י (ר' שלמה יצחקי, מגדולי פרשני התורה אם לא הגדול שבכולם) אומר על אותו פסוק שאפשר לפרש כפשוטו ש"אז" מדבר בלשון עבר ובא המקרא לציין שבתקופה ההיא שר משה, אך יש פירוש נוסף שמקרא זה בא לרמוז לנו על תחיית המתים ואם כן "אז" משמש בלשון עתיד,
      היינו: ש- אז - בעתיד, ישיר משה.
      ולכן אל לך להביא דוגמא ממקור זה כי בכוונה נכתב בצורה זו.

      מחק
    5. כתיבה ממש נחמדה

      תודה זלמן
      קובי

      מחק
  4. אכן, מסתבר שהמילה איננה מתאימה, וטעות ״עדיין״ לעולם עומדת,
    שיניתי את הנוסח,
    תודה

    השבמחק