״דירה להשכיר״

השכן מלמעלה ממקם את מכונת הייבוש בחישוב זהיר באמצע הסלון, למה, לעולם לא אדע, גם את שמו לא ידעתי, עד שלא קנה את המכונה לא ידעתי שבכלל ישנו שכן שם מעלי, עד שלא קנה את המכונה לא ידעתי שמייצרים מכונות מרעישות כאלו, אולי בכלל הוא מרגל, מי יודע, מעולם לא ראיתי אותו.

אם רק הייתי חכם יותר, לו הייתי מתבונן, היו נשמעים באוזני הדפיקות כסימני מורס, לך מכאן הן אמרו, לך, לך, לך, לך, וכל דפיקה חמישית הוא הוסיף שאגה זועמת, במקצב קבוע, בין השעות שתיים לארבע בלילה, דווקא באמצע שהיינו יושבים לראות סרט, לא בחמש בבוקר כשכבר ישננו.

עכשיו הבית עומד להשכרה, עדיף לראות סרט במקום שקט יותר, וכי מה יש לו לאדם, אם לא קמצוץ של שקט בסוף היום.

הראשון מגיע, בודק, מרים את האסלה, מוריד, ויוצא אל הסלון. אין מזגן הוא שואל, חיפשתי יחד עימו, בארונות, במדפים, במקומות שהחבאתי את עציצוני הגראס, בבלטות, היכן שאם רק היה לי כסף הייתי מחביא. כנראה שאין אמרתי לו בפליאה, אחרי רגע של שקט עצוב הוספתי כאילו לא קרה כלום, גם לשכן למעלה אין. הוא הלך. לפחות מצאתי את ה״בוף״ שנעלם לפני שבועיים.

השני הגיע עם אשתו, סוקרים את הבית במבט חד, לרגע היה נראה כאילו הרהיטים התכווצו מפחד, איפה הגז שואלת הגברת בכעס, והמטבח נאחז חלחלה, אין גז אני עונה, אז איך מבשלים היא תמהה, ישבנו שעה ארוכה והסברתי לה את השיטה לחמם טונה, שמים טישו על השמן ומדליקים, אחרי שעה תקבלי טונה חמה, את הטישו השרוף שמים בזבל, טוב גם זבל אין, יש חלון, אני זורק בעיקר בלילה, כשכולם ישנים סיימתי. הם הלכו, לא מתאים להם. סתם ככה, האשה לא סובלת דגים, עכשיו גם אותי. לפחות לימדתי מישהו היום דבר חדש.

השלישי נכנס, דורך על המפתן ורוטן מיד, קר כאן לא, במבט מבין שכזה, אולי אפילו קצת מעצבן. רצתי מיד למדף והוצאתי מד חום, שלש עשרה נקודה ארבע, היה כתוב, ידעתי הוא אמר. רציתי לומר לו שבקיץ זה כמו מזגן אבל היינו בעיצומו של חורף, והגשמים נשמעו מבחוץ, קרים מתמיד,אז שתקתי. עשינו ביחד ריצה קלה להתחמם, כפיפות בטן ומתח רחב, אבל גם אחר כך נראה שהדעתן לא השתכנע, הוא רק חשב על החימום שבמכונית למטה. לפחות עשיתי את האימון היומי.

הרביעי אמר שיגיע בשעות הערב באזור שבע, אבל כשירדתי לקנות סיגריות חמש דקות לפני הזמן ראיתי אותו אצל השכנים ממול, גם הם משכירים, ויש להם פח זבל, מאז לא ראיתי אותו עד שמשאית ההובלה הגיעה, וסבלים העלו את כל הכבודה של האיש לדירה של השכנים.

החמישי הגיע וכבר בחדר מדרגות התחיל להתווכח על המחיר, לא רצה להכנס לראות, ניהלנו וויכוח מעניין, באמצע התברר שהוא בכלל לא מאמין בכח עליון, הלכנו למסעדה ביחד והוכחתי לו, ישבנו עוד כמה שעות והסברתי לו את כל העסק, ממש שכנעתי אותו, בסוף הוא טען שהמחיר של הדירה גבוה, ולא הצלחתי להסביר לו שלא הכל בחיים זה כסף, אז נפרדנו כידידים.

היה אחד, סטלן מצוי, אני לא רוצה לשכור, סתם ראיתי את המודעה אז קפצתי, תבין, אני סך הכל אוהב להכיר אנשים חדשים, הוא אמר. הוצאתי את הבוף שמצאתי, הוא הוציא את שלו ועשינו איזו שכטה, ישבנו בכיף עד שראיתי לחץ בפנים שלו, מצטער, אני חייב ללכת הוא התנצל, יש לי עוד שתי דירות לראות. היה נעים להכיר אותו.

השישי טעה בדרך, ממש אידיוט, הג׳י פי אס לקח אותו לשכונה ערבית, בהתחלה הוא היה נשמע בטלפון ממש בפחד, אבל אחרי כמה דק׳ הוא שלח הודעה שגם שם משכירים בתים, המחיר יותר זול, והשכנים חמדוללללילה, המילים האחרונות היו כתובות בערבית ולקח לי שעה לתרגם אותם בגוגל, אבל ״וואלה על הכיפאאק״ ״כולהו תמם״ עכשיו יש לי אוצר מילים גדול יותר, הגיע הזמן ללמד בבתי הספר בארץ ערבית.

האחרון שהגיע היה איש קשה, או שסתם התעייפתי מאנשים. שאל שאלות על כל מסמר, אז נכון שבשולחן חסרים מספר ברגים אבל תמיד אפשר לקנות, אז מה עם הדלת בשירותים קצת לא נסגרת, צריך לשייף וזהו, והמיטה, נכון שיש לה עקומה קלה ימינה, אבל להכל יש פתרון, באמת להכל. ״אסור להיות קטנוני״, אם אתה באמת רוצה את הדירה אתה חייב לחשוב עם ראש פתוח אמרתי לו, עכשיו אני במיון עם ראש פתוח ותחבושות, ההוא לא אהב את סגנון הדיבור.

יושב בבית עייף, השכנים מצד ימין ניתקו את האינטרנט ואין לי איך לפרסם, השכנים מלמעלה מפעילים מכונת יבוש ופן ביחד, אין טישו לבשל טונה, ואחרי הכל מה כבר ביקשתי, רק דירה להשכיר.