כאילו הכל מותר, הכל כשר, יום שבו המבוגרים ששולטים על חיינו כל השנה נדחקים לצד וחלומות שחלמנו תמיד - מתגשמים. זכורני איך קניתי חבילת סיגריות ועישנתי ״כמו גדול״, לא שבאמת ״לקחתי לריאות״, אבל מה זה משנה, העיקר הוא שיכולתי לעמוד קרוב לאשה שילדה אותי, ההיא שתמיד שנאה סיגריות, ולעלות עשן, כי הלא פורים היום. הייתי שיכור ולא מיין.
באותו הזמן התחפשנו למה שראינו בו כח ועוצמה, אחד לשוטר וחברו לחייל, גורילות אף הן לא טמנו ידם בצלחת, תכלס׳ מי לא נהנה פעם אחת לפחות להפחיד קבוצת בנות בתחפושת גורילה?!
תעשיית האופנה משכה אחריה את ההמון הנבער, כמעט כל בחורה הייתה רוצה למצוא את עצמה מתנוססת על גבי פרסומת בגודל בניין, הבגד הפך למעין פרט שולי שנצרך רק בשביל היכולת לפשוט אותו. ואותו המון נבער גם קבע שאי אפשר לפשוט את הבגדים בסתם יום רגיל, יש זמנים מיוחדים לכך.
בעידן הפורנוגרפיה שמנתצת כל גבול שרק קיים, לא קשה למצוא תחפושות מסוג שונה. ״כלה״ זה פאסה, ״כלה״ לובשת הרבה בגדים - הרבה מידי, ״כלה״ זו רק תחפושת, בעידן שכזה כולם מתחפשים לעצמם, דוהרים בקצב רצחני אל העירום המוחלט, שאף אותו ניתן לכנות עכשיו תחפושת, כמובן, בלי להחסיר את אוזני השפן שיו הפנר הזקן לימד שהן כל כך חשובות.
אל תשאלו את המוכר (אם בכלל תשאלו) בחנות תחפושות הילדים, למה רוב הסחורה בקושי מכסה דבר, אחרי שאתן בעצמכן לא לובשות דבר, אל תנסו להצטדק על חשבון ילדותיכם הקטנות, הן כבר הבינו את מה שלנו לקח יותר זמן, זו כבר לא תחפושת אלא דרך לומר לכל, הביטו וראו, זו אני, הביטו מהר, כי מחר הכל עובר.
יבוא יום רחוק וכל השנה תהיה כפורים, ואף פורים עצמו ישאר כרגיל, כי מי ירצה להתלבש דווקא ביום שכזה.
ואולי, אולי בעוד אלפי שנה, כשחווה תאכל שוב מעץ הדעת, ואלוהים ירד בסערה מלמעלה, אולי אז היא תשאר לעמוד ולא תברח להתכסות בעלי תאנה, כי כבר לא ימכרו עלי תאנה בחנויות של תחפושות.
(בתמונה למעלה, כן! זהו נמר, ממין מודרני)
כל מילה בסלע
השבמחקתעשה טובה יש גם דוסים שקוראים ת'בלוג והתמונה לא מתאימה
השבמחקחזק ביותר.
השבמחקגאון
השבמחק