יום ראשון, 17 בפברואר 2013

"ממשלה מחודשת"


כל יום מחדש אני קם בבוקר ומנסה לחשוב, האם היום זה יקרה, השמא היום תוקם ממשלה חדשה בארץ ישראל.

רצינו שינוי, משהו חדשני, שלא היה אי פעם, תמיד אנחנו רוצים בשינוי, לכיוון הטוב, כל פעם שהתעוררנו פנינו במבט זהיר ימין ושמאל בתקווה מהולת יאוש, אולי עכשיו משהו יקרה כאן, וכשראינו את אותם נהרות הולכים אל הים נרדמנו שוב בתקווה להתעורר אחרת.

נפשנו ביקשה לחם, אך כלום, שיעמום אחד גדול, אם משיח יתמהמה כמו שהממשלה מתמהמהת ואבדנו, חייבים למצוא פתרון ומהר, גם בלי כל זה העיתונים משעממים, ואין חשק לקום כל יום בשביל לקרוא את אותו הדבר. ובכלל, אנחנו בחרנו את כולכם שם בכנסת תוך יום אחד, אז מה הבעיה שלכם להסתדר מהר יותר.

הבנתי, אתם נלחמים על כבוד וכוח, כמו כולם, רק שכולנו צריכים לראות את הקרבות שלכם, כל יום, כל שעה, תוך כדי שאנחנו בעצמנו נלחמים.

הכבוד והכח מניעים את כל הכוחות, ולעולם לא ישפילו את עצמם, לא הישן מפני החדש ולא החדש מפני הישן, המלחמה תמיד תשתרר ותאיים לשבור הכל.

נתניהו לעולם ינסה לשלוט, ואחרים חדשים גם הם ינסו שוב ושוב לתפוס את השלטון, אין חדש תחת שמש השליטה, לעולם הפוליטיקה תשאר דומה, על אף הזרקורים שנתנו בעינינו לפני הבחירות, אותה שמש עדיין זורחת, ושקיעתה בכל יום היא בלתי נמנעת.

כשהרצון לכח וכבוד גוברים על כל מידה אחרת, כשאין מטרה בתיקון עצמו, אלא בכח לתקן, ובכבוד שנגזר מהיכולת לתקן, אין אפשרות להקים ממשלה איתנה, ימים ארוכים יעברו עד שתעמוד על תילה, ואף זאת בסימן שאלה שעתיד להתפרק כל רגע.

2 תגובות: