יום שני, 22 באפריל 2013

״בדרך להודו עוצרים לזריקות״

זהו! אני טס להודו אמרתי לחבר׳ה בהתרגשות. אתה רוצה לטוס תיקן בלגלוג מישהו מעצבן. מה עם אישתך שאל - אמר אחד אחר, יותר מעצבן מהראשון. ״היא לא תסכים לבוא״, ״אי אפשר לדעת איתו״, ״היא משוגעת״, ״הוא משוגע״. השיחה הלכה והתדרדרה, ואיכשהו לרעתי. זה בסדר אמרתי להם, היא חושבת שהודו נמצאת באירופה.

לך לעשות זריקות כולם אמרו לי, חציים בדאגה אמיתית, והחצי השני מתוך נסיון טהור להבין אם באמת אני מתכנן לטוס. חבר טוב אחד, שכבר נסע הרבה, דאג להסביר, אתה לא רוצה למות באמצע טיול. כשכבר הגעת לשטח, אתה רוצה שהכל ילך כמו שצריך. מוות בטיול הוא הדבר הכי מעצבן שיכול לקרות, לא יתאים לך שאיזה נווד חולף ישמע את המילים האחרונות שלך! חכה לבית בשביל זה, ״טוב למות בארצנו״.

האמת היא שגם למות בבית אני לא רוצה, אבל אחרי הדרשה המנומקת שלו, כבר בחרתי בראש כמה משפטים נבחרים בשביל מילים אחרונות, כשמתוכם אני אבחר את אותו אחד שהכי יתאים לאותו הרגע.

פניתי למישהו שתמיד סיפר שהוא יודע הכל על חו״ל. אילו זריקות אני צריך לקחת שאלתי אותו. חכה רגע ותענה לי, מהו הדבר הכי מגניב שהברחת אי פעם הוא שאל - ענה. בראש התרוצצו לי מחשבות על כמויות מסחריות של קוקאין, או לפחות יהלומים בשווי עצום. קצת ג׳ארס מלאוס לתאילנד, לחשתי בבושה. ״שלשה ברווזים בתוך בקבוק״ ישר מהקבר של רבי נחמן לכאן הוא המשיך, כשפניו קורנות בהערכה עצמית מופרזת, מבלי להתייחס ללחישתי.

אלו היו מילותיו האחרונות, בשבילי. בשביל העולם. נ נח נחמ נחמן מאומן!

בסוף מצאתי את הרשימה, כפי שהיא מצויינת להלן.

״קדחת מוח יפנית״. אין טיפול נגד המחלה, ושליש מהלוקים בה מתים או סובלים מנזק מוחי בלתי הפיך.

הדבר שהכעיס אותי הוא השם, בגלל שהיפנים חולים, אני צריך לעשות זריקה? זהו עוול! כשארצה לטייל ביפן, או אז אעשה את הזריקה. אני יודע גם מה הולך להיות, כשאלך לטייל ביפן יאמרו לי, שאני צריך לקחת זריקה נגד קדחת מוח הודית, לא מקובל עלי! תפסיקו לבלבל ׳במוח׳.

אחרי כל הכעס שיש בי עליה, אני עדיין שוקל להביא איתי בחזרה איזו קדחת אחת, הזולה מביניהן. מי יתעסק איתי כשיהיה לי ביד נשק שאין נגדו תרופה, ויש סיכוי של שלושים אחוז למות, או להינזק מוחית ממנה. ראו הוזהרתם.

״מלריה״. דווקא עם המחלה הזאת לא הייתה לי בעיה. היא שואבת אותי אחור, לימים שהייתי יושב וקורא את ספריו של ז׳ול וורן, כמעט בכל ספר מישהו היה חולה בטיפוס, עד שאיזה קברניט של ספינה טרופה היה מביא לו ׳כינין׳ והוא ניצל. זוהי מחלה מהספרים, מחלה אריסטוקרטית.

״דלקת כבד מסוג a, b, e״. שלש דלקות שונות.

דלקת E קצת מרושעת, משום שהיא עלולה לגרום גם למותה של האם וגם למותו של העובר. בשביל מה? קחי אחד מהם, לא לחינם הורונו חכמים להסתפק במועט.

דלקת B קצת מתחשבת, משום שהיא מחלת המין היחידה שאפשר להתחסן מפניה.

דלקת A היא סתם מוזרה, מעבר לפגיעה בכבד, אין בה שום דבר מיוחד חוץ מלהצהיב לנו את העיניים והעור. לכי לפסיכולוג.

שאר המחלות כמו איידס, שפעת העופות, כלבת, אדמת, שחפת, ירוקת, חזרת, שחמת, יבשת, אדמדמת, רגשת, זהיבות, יהירות, תאווה, קנאה וכבוד וכו׳ הן מחלות שסובבות אותנו כל יום גם בישראל, ממילא אין לי מה לכתוב עליהן. רק תזהרו מהן, אתם שנמצאים כאן בישראל.

לסיום - אם לא חזרתי מהמסע האיום הזה, רציתי שתדעו שהמילים האחרונות שלי הן ״אל תיסעו להודו״.

5 תגובות:

  1. חזק מאוד כל פעם אתה נהיה יותר מצחיק יותר שנון ויותר מענין עלה והצלח

    השבמחק
  2. ניירא! איפה קישון כש(לא)צריך אותו?

    השבמחק
  3. חזק מאוד, צחקתי בלי הפסקה

    השבמחק
  4. מצחיק!!!
    נהנתי מאד!
    תמשיך לכתוב!
    כושר ביטוי מעולה

    השבמחק
  5. מאמר נחמד אבל חבל שהוא מדבר כל כך הרבה על מוות רבאק יש לנו לפחות עוד 90 שנה למה להקדים את המאוחר?

    השבמחק