״דירה לשכור״

לא נשאר הרבה זמן, עוד שבוע וחצי נגמר החוזה, ויש כבר שוכרים חדשים, אני חייב למצוא מקום אחר. נכון שנמאס כבר מהדירה הישנה, ונכון שמצד שני נמאס עוד יותר לחפש דירה חדשה, אבל מה שחייבים לעשות, חייבים לעשות, אנחנו בני אדם, מהסוג ששוכר, מהסוג שסובל.

תחושות של עכבר במלכודת ממלאות את ליבי, נכון שיש לי עכשיו בית, אבל מה יהיה עוד שבועיים, אין לי שום חשק לישון בחוץ כמו הומלס, ובלי ארון כל הבגדים מתקמטים, מה שגורם לכל היום שלי להרגיש מקומט.

בדירה הראשונה שבדקתי המחיר היה נמוך אבל לעלות עד קומה שמינית בלי מעלית גורם לך לשברים בשריר הברך בגיל חמישים, הניתוח יקר, ואני שונא את המחשבה שהילדים שאני בעצמי גידלתי יעזרו לי ללכת.

הפרסום לדירה השנייה היה נראה מוזר, ידעתי שמשהו לא בסדר, במחיר של השכירות הייתי יכול לקנות חמש גביעים של קוטג׳ ולהשאר עם עודף לרבע ליטר דלק. בסוף התברר שאין רחוב כזה, אין שכונה כזאת, ובקושי אפשר למצוא על המפה את העיר, כנראה סתם איזו בדיחה לפורים. לא מצחיק.

הבית השלישי היה נראה נחמד מבחוץ, אבנים ירושלמיות לתפארת. לרגע חשבתי שהנה מצאתי מקום מפלט, אך כשהדלת נפתחה ראיתי שאין מקום אפילו לשחק במחבואים, גם עכברים לא היו שם, האנשים בבית השתמשו בכל החורים. המקלחת הייתה בבוידעם, וכשהאשה רצתה לעבור מחדר לחדר הבעל היה צריך לפתוח את הדלת הראשית לאפשר את המעבר. לא הצלחתי להדחף פנימה ולכן שוחחתי באי נוחות שתיים שלוש דקות עם המשכיר בשביל הנימוס והלכתי לדרכי. בגלל הטראומה תפסתי באוטובוס שני מושבים, רק בכדי לקבל תחושה של מעט מרחב.

לדירה הרביעית לקח לי יום שלם להגיע, חציתי שדות מוקשים וזחלתי במערות מסתור של טרוריסטים, לא אכלתי ולא שתיתי, רק הלכתי והלכתי כמו זומבי לכיוון הבית, כשהגעתי בסופו דבר אל נקודת הסיום, ראיתי זומבי כמוני, רק מאושר, חותם על חוזה.

בלילה שכבתי במיטה הרעועה, והתחלתי לחלום על בית החלומות, בקומה ראשונה, ועצי פרי מלבלבים בגינה שבצד, המשכיר איש נחמד ולא שודד דרכים שרק מחכה לשוכר שיבוא. התעוררתי בבהלה, הרגשתי בתוך החלום שזו הזיה לא מוצלחת, אין דברים כאלו בעולם האמיתי. המיטה ניסתה לקרוץ לי, אבל הייתי מדוכדך ונרדמתי שוב, בלי לחלום יותר.

שלשה ימים לפני היום הגדול עדיין חיפשתי כמו משוגע, יכולתי להפוך למתווך, הכרתי כל דירה בירושלים, ולצערי גם את המחירים. היו רגעים ספורים, ממש ספורים, שהייתי מתמלא בקנאה על חתולים, ישנים להם בניחותא בתוך פחי אשפה, נטולי יראה ממשכיר רודה, ונטולי עכבות של ממון, אבל הרגעים חלפו, ודרכי ללא מוצא כדרכם של בני אדם עדיין דרך ללא מוצא.

כמה שעות לפני הפינוי מצאתי דירה יפה, בחינם, אנשים נחמדים, ומעלית. איך לא חשבתי על הרעיון, גם אחיי הקטנים גרים שם. אני ישן אצל ההורים.

היומיים הראשונים היו נפלאים.

עוד שבוע זורקים אותי מהבית, חייב למצוא דירה במהירות.