הרגע הזה הוא מרידה בכל הערכים שהכרנו, הוא אנטי תזה לכל המציאות של זמן. לכל המציאות של המושג רצינות.
המערב החליט לקדש את הכסף, ולכן המציא משפט מחץ - ״טיים איז מאני״. המזרח החליט לקדש את הלוגיקה, וקבע שכלית, שהמשפט הנכון הוא - ״טיים איז טיים״.
זו הסיבה שישנו תסכול גדול בחזרה מהמזרח לישראל. הפילוסופיה העמוקה או אפילו הרעיון הלוגי, שטוענים לבטלה ולחוסר עשיה, לא תופס בארץ ישראל. כאן יש איזו אקסיומה מוזרה, שצריך לפעול בכל רגע נתון. ׳זמן קיים רק בשביל לנצל אותו׳.
כתוצאה מהתפיסות השונות, כשאתה לא עושה כלום בהודו, אתה פילוסוף הרואי, וכשאתה לא עושה כלום בארץ אתה סתם בטלן מצוי
לכן הרגע הזה נורא חשוב לכל מי שחזר עכשיו מהמזרח, או אפילו לכל מי שמנסה להלחם נגד הממסד, בעד ״לגליזציה של הזמן.״
המשמעות של הזזת השעון לאחור היא למעשה ה׳פרידום אוף טיים׳, או במילים פשוטות יותר, להמון העם הנבער - ׳אל תלחיץ׳. ברגע שנתנו את האופציה להחזיר את הזמן בזמן, אין שום דבר שכובל אותנו יותר. שרשראות הברזל האימתניות של המודרנה הותרו, אנחנו כבר לא חייבים שום דבר לזמן. זה בדיוק מה שכל כך אהבתי במזרח, הם עברו את השלב הראשון, הם לא צריכים שעון בשביל לשחק בזמן, הם חופשיים ופילוסופים מבלי לעשות כלום.
אני זוכר שכשהייתי צעיר ורציתי ללכת לחבר, אמא שלי הייתה מזהירה אותי באלף הזהרות, שלא אחזור אחרי השעה שבע. כבר אז השתמשתי בשיטת שעון החורף כמה וכמה פעמים, וכשהייתי חוזר באחת עשרה בלילה ואמא כבר עמדה בהיכון ליד הדלת, מוכנה להרביץ בי כיד השם הטובה עליה, הייתי מראה לה שהשעה בדיוק שבע. במשך שנתיים חזרתי הבייתה בשעות לא שעות, עד שהיא החרימה לי את השעון.
לא נרפה ולא נעצור! כל עוד עומדת להתרחש ״לגליזציית עשב לא מצוי״, נעמוד על כך שתתרחש באופן קבוע גם ״לגליזציית זמן״, שניהם הולכים ביחד.
כשאתה צודק אי אפשר להגיד שאתה טועה אז תן לזמן ללכת
השבמחקאפשר לומר מה שרוצים, זוהי בדיוק המעלה של הדיבור, אפשר לדבר אותו, איך שרוצים.
השבמחק