״מוות בשבט״

במבט ראשון טו׳ בשבט נראה היום הכי תמים בשנה, כי ככה גידלו אותנו. הסלסלות שמלאות בצבעים משונים של פירות מוזרים נראות לנו הדבר הכי טבעי שיש. כל זה במבט ראשון, אך במבט שני, ״טו׳ בשבט הוא היום האכזרי ביותר בשנה״.

טו׳ בשבט מסמל באמת את הדריכה על אחרים, ואת שתיית דמם בפרהסיה. טו׳ בשבט הוא חג שאנשים חוגגים בו את ראש השנה של האילנות, ואיך? על ידי אכילת הפירות..

ניסיתי רק לתאר לעצמי, מה היה קורה אם היינו מתחלפים, והעצים היו חוגגים את ראש השנה של בני האדם, מה היו עושים לנו;

- מטביעים אותנו בסוכר עד שנהיה ממש קשים.

- מייבשים אותנו במשך חודשים עד שלא היינו מזהים את עצמנו.

- מקצצים אותנו לקוביות קטנות, ומניחים יפה בקופסאות אטומות לאוויר.

- מחפשים אותנו במקומות אקזוטיים, כי בכל שנה העצים רוצים סוגים חדשים של בני אדם, כאלו שהם עדיין לא טעמו.

- שולחים אותנו ברכבות המוות, עם עוד מליוני פירות שכבר הטביעו וייבשו, אל העצים, בשביל שכל אחד ישחט וילעס אותנו בשיניים.

וכך במסווה של יום ארצי ישראלי שכזה, כשכולם רוקדים סביב העץ ומציירים את שבעת המינים, מתרחש לו הרצח הגדול ביותר. רצח כל כך אלים שכולם מחייכים בו תוך כדי הרצח, שמשתתפים בו מבוגרים וצעירים, גברים ונשים - ׳רצח הפירות׳.

אכזרי, ממש יום השואה לאילנות.

׳אני בשרוני׳. בשרוני הוא אדם שאוכל רק בשר, כי לדעתו ׳פירות וירקות זה רצח׳. אני לא אדם שכופה את דעתו על אחרים, אני גם לא יוצא ומפגין כנגד אכילת צומח, אבל הייתי חייב לכתוב על הפרדוקס העצום שנמצא אצלכם, הלא בשרוניים.