״בשרוניות״ (יומן מסע פרק - 13)

סרינגר - קשמיר, הודו.

הכל התחיל בחלום נורא,שגרם לי לתהות על הכל. ייתכן גם שאצל כל הפילוסופים הגדולים ששינו סדרי עולם זה התחיל כך, בחלום הלילה.

ובחלומי לא עלו מן היאור שבע פרות יפות מראה, על זה כבר חלמו לפני הרבה שנים, ואני לא רוצה להיות חקיין, מה גם שיש לי חלומות הרבה יותר מוצלחים. ובחלומי אני יושב על שולחן מלכים, ושר הבישולים מגיש את המנה העיקרית - ׳בשר אדם׳ (עם דבש). אודה ולא אבוש שעברו כמה דקות, עד שהעזתי לטעום את המאכל הלא שיגרתי הזה, אך בסופו של דבר הצלחתי להתגבר על עצמי, ואכלתי. אל תשאלו איך היה, כי אני לא זוכר, מה שכן נחרת אצלי הוא זכרון מוזר, כאילו יש דמיון בטעם לתפוחי אדמה, אבל זהו חלום, הכל אפשרי.

כשקמתי בבוקר לא חיפשתי פותר חלומות, התחום הזה פחות מפותח היום, ותכלס׳ מה רע בלפתור לעצמך. מה שחיפשתי באמת זה תשובות. למה? למה לא אוכלים היום בשר אדם, הרי הגענו במקור מקופים (הקופים טוענים הפוך), וכמו שאנחנו אוכלים קופים, היינו אמורים לאכול גם בני אדם ,ולמה אנשים מזדעזעים לשמע רעיון נבון שכזה שיכול להוסיף המון לחוויה הקולינרית בחיים שלנו.

יצאתי לחפש. הודו מלאה בצמחוניים, אלו בני אדם, שהחליטו להפסיק לאכול בשר לחלוטין. חלקם מתוך יראת קדושה, כלפי אותו גוש חלבונים שמסתובב מדוכדך ומלוכלך ברחובה של עיר, הם קוראים להם ״אלוהים״. מה רע בלאכול לארוחת ערב איזה אלוהימים שמן אינני יודע. למה לא להסיק את מסקנתו המפורסמת של דקארט ״אם אכלו אותי - משמע אני לא אלוהים״, גם אינני יודע, פחדתי לשאול. החלק השני של האנשים לא אוכל בשר, מכיוון שהוא מרגיש שנעשה עוול לחיות. הם מלאים במשפטים מלאי דמגוגיה על הסבל שאותן חיות סובלות, ועל איך שאנחנו בתור בני אדם ״בעלי מוסר״ צריכים להפסיק עכשיו ומיד, את הטבח הנורא שנעשה באוכלוסיית מהלכי על ארבע, לפני שנאבד את אנושיותינו - את מה שזה לא יהיה.

איכשהו כל העסק הזה נשמע לי פרדוקסלי באופן מטריד; הפכנו למה שאנחנו, רק בגלל שהיינו חזקים יותר מהאחרים, ואחרי שהתפתחנו על חשבונם, אנחנו מנסים לקבוע חוקים שיהפכו את העולם לטוב יותר??? על כך אמרו הראשונים ״טול קורה מבין עיניך״, והאחרונים הוסיפו ״אסור לתת לחתול לשמור על החלב״.
ובכלל, איזו עזות פנים יש ל׳אנושיים׳ להחליט מהו רע ומהו טוב, אני בעצמי הלכתי לבית מטבחיים וראיתי את אותם עופות מלאי טינופת, כשהם מקפצים ומקרקרים כאילו אין מחר (קרקרו ולא ידעו מה הם מקרקרים), שניה אחרי שהסכין החליקה על גרונם השתררה דממה נפלאה. יכולת לראות את החיוך המתוק של העופות, עכשיו הם בגן העדן של העופות. טוב להם.

כשהגעתי למסקנה שאין בעיה לאכול בשר, ואדרבה, מוטב לאכול בשר, נותרתי תקוע, אני חייב משמעות, הלא בשביל כך המציאו האנושיים את הטוב והרע. אני לא יכול לחיות בעולם שהכל טוב, אנושי חייב להרגיש מפעם לפעם שהוא עושה משהו רע, ואז, כשהוא פועל טוב ומתחרט על הדבר ״הרע״ שהוא עשה הוא נהייה שליו, יש לו משמעות!

המשכתי לחפש עמוק יותר - אחרי אכילת בשר אני רגוע ונינוח - יש לי כח לחפור עמוק יותר, אל מעמקי ההוויה, אל מקום שכל מונעי עצמם מבשר לא יכולים להגיע. אל עבר ההגיון הטהור, לא אותו הגיון חלול ומרקיב, המלא בתחושות בטן של טוב ורע, סבל ודיכוי.

ומצאתי. פירות וירקות! מחקרים עדכניים מצאו הוכחות ברורות שיש להם רגשות כמו לנו, אבל אף אחד לא שם עליהם, כולם רק רואים אותם כאילו הם דומם. כל אחד יכול לנשנש אותם בטענה שהם בריאים. אפילו אצלנו, משפחה נאורה שכמונו, ׳אוכלי פרות ושאר חתיכות פולקע להכעיס׳, אמא שלי הייתה דוחפת לילדים, ׳תאכלו תאכלו׳. תחשבו על זה בעצמכם, לאכול סלט חי? הרי פירות וירקות לא מתים כשקוטפים אותם, הם ממשיכים לחיות, ושמם מעיד עליהם - ״סלט חי״. ומה עם אותה מלחמה רבת השנים בין המלפפון לעגבניה מה עם אותה שנאה אדירה שקיימת ביניהם, אחרי כל זה מגיע אנושי אחד, ודוחף אותם בידיו הטמאות ביחד לסלט אחד גדול? זהו לא סלט כי אם בית טבח בחסות הבריאות הקלוקלת שלנו. יש גם כאלו ששמים יותר מלפפון מעגבניה או הפוך, מי נתן לכם רשות לרקוד על הדם? להפריד אמא מבן?
אני לא יכול יותר!

זהו! אל תאמר עוד צמחוני אלא ׳בשרוני׳. אני אוכל רק בשר, וזה מה שהופך אותי למי שאני, ה׳גנדי׳ החדש של הצמחים. לא עוד לכיבוש הצומח ולחילולו!

(שכחתי לגמרי מהשאלה הראשונה שהייתה לי, למה לא לאכול אנושיים. קפצתי כמה ימים אחרי החלום ההוא, אל חבר אחד שהיה בטיול עם הילדים. מה אתה אומר על הרעיון שנאכל אחד מהילדים שלך היום שאלתי בתמימות, אותו חבר הוא איש חכם ולכן הוא לא קפץ, רק ענה לי בשקט ׳חכה שיהיו לך ילדים, נאכל אותן קודם ואח״כ נאכל את שלי. אז הבנתי, הסיבה היא מנגנון ההישרדות שלנו, אם תאכל אותו הוא יאכל אותך, לא שום דבר מעבר לזה, אל תהפכו את הרדוד לעמוק).

אז מי בא איתי לאכול איזה אלוהים מלא שומן?!

(בתמונה למעלה - אלוהים אוכל ספרי ילדים בכפר שנקרא קאסול).