הוא התיישב לידי דקה או שתיים אחריי, מתנשף כאילו מישהו רודף אחריו. יכולתי לשמוע את הלב שלו דופק, משל היה אחוז אמוק. שתקתי, לא רציתי לפגוע לו בזכות הבסיסית ביותר - ׳חופש הנשימה׳.
הייתי באמצע הרהור פילוסופי כלשהו כשהוא המהם, ״כפרות הא״?! הסתכלתי עליו ועל הצד השני של הרחוב שבו אנשים סובבו תרנגולות מעל הראש והמהמתי בחזרה "כן, כפרות״!
ושתקנו.
״אתה יודע מה מעצבן אותי״ הוא אמר פתאום בקול, ״למה דווקא תרנגולות?, מה זאת הגזענות הזאת? אם הם רוצים לסובב על הראש בעלי חיים אז שיסובבו הכל, למה רק תרנגולות?״
שתקתי, הרגשתי שהוא מנסה לומר משהו. שתקתי עוד קצת עד שהרגשתי שגם אני מנסה לומר משהו. ״אז אתה נגד כפרות?״ הפצצתי בחזרה. ״תראה, זה מאוד פשוט״ הוא אמר, ״אתה לא יכול לעשות הבדלים בין בעלי החיים על בסיס גזע, או שאת כולם תסובב על הראש או שתניח לכולם לחיות על האדמה, בסך הכל אנחנו חיים בעידן המודרני, וגזענות זה רע״. ״ומה עם אכילת בעלי חיים?״ שאלתי אותו, מנסה להבין את ה׳מהפכן׳ שבו. ״גם שם אותו הדבר, אם אתה אוכל בשר, אז תאכל הכל, כמוני למשל, תן לי בשר ואני משאיר ממנו עצמות, אבל אם אתה לא אוכל סוסים וכלבים אל תאכל כלום, בשר זה גזענות!״.
שתקתי, דמיינתי איך זה באמת לאכול סוסים, כמו הצרפתים. ניסיתי לדמיין את עצמי אוכל את החתול ברחוב שאוכל את האוכל שלי, קשה, אבל אני לא רוצה להיות גזען.
שני גברים הגיעו בריצה והתנפלו עליו, ״איך נתת לו לברוח?״ אחד מהם שאל, ״עדיין לא עשו עליו כפרות!״. וכך הם התרחקו מהספסל עם התרנגול החכם, מנופפים בו מעל הראש, כאילו הוא סתם עוד איזה תרנגול, כאילו הוא רק עוד ׳פונקציה׳ של כפרה.
תמיד אזכור אותו, ואולי יום אחד אזהה אותו בצלחת ותהיה לי ההזדמנות לומר לו, ״צדקת אח שלי גיבור, אני כבר לא גזען, אני אוכל הכל״, והוא יחייך ויקרוץ לי בחזרה, כפרה עליו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה